מערכת השמיעה:
תינוקות יכולים לשמוע כשהם ברחם. מגיל 6 חודשים עובריים (של הריון) המערכת השמיעתית מפותחת. הנוזל הרחמי בו התינוק נמצא נכנס לאוזן ומשפיע על הויברציות של גלי הקול, על הגירוי השמיעתי. התינוק שומע ברחם את דופק האם, את זרימת הדם ואת תנועות השרירים. קולות אלו ממסכים קולות חיצוניים, שנשמעים חלשים יותר. הגירויים השמיעתיים גורמים לתינוק לזוז. ניסויים מראים כי תינוקות מעדיפים לשמוע את קול אמם ביום הלידה על פני קול של אישה אחרת, וכי תינוקות מבחינים בגיל יומיים בין סיפור שהושמע להם כשהיו ברחם לעומת סיפור שלא שמעו, כלומר נעשית למידה של גירויים שמיעתיים עוד ברחם.
חוש הריח:
חוש הריח פועל בבעלי חיים בהימצאותם ברחם. יתכן אף כי בתקופה זו הגור לומד את ריח המין שלו. ניסוי שמדגים זאת: הזריקו ריח של לימון לסביבה רחמית. מצאו כי הגורים מצאו את פטמת אמם כאשר אותו ריח לימון נכח בה, ולא מצאו אותה כאשר לפטמה היה ריח אחר מלימון. בבגרותם הגורים הראו העדפה לגורים אחרים עם ריח הלימון.
בתינוקות אנושיים זרימת הנוזל העוברי דרך המעבריים האפיים מתחיל ב- 4-6 חודשים להריון. נראה כי עוברים לא יכולים להריח ברחם בשל הימצאותו של הנוזל במעברים האפיים, וזאת למרות שרצפטורי הריח מפותחים לגמרי. עם זאת, פגים שנולדו בשבועות 29-32 להריון מראים תגובות התנהגותיות ברורות לריחות חזקים. מכאן, לא ברור האם עוברים מסוגלים לזהות ריחות ברחם.
חוש הטעם:
חוש הטעם מתפקד ברחם. עדות לכך נראית בהעדר רגישות של תינוקות לדברים מלוחים במהלך השנתיים הראשונות של חייהם בשל המליחות הרבה של נוזל הרחם.
מערכת הראיה:
פועלת ברחם, תינוקות יכולים להבחין בין אור וצל. קיים קושי בגילוי המאפיינים הברורים שהתינוקות רואים ברחם.
חוש המגע:
תינוקות מעדיפים סביבה מימית בחצי השנה הראשונה לחייהם, שמספקת גירויי מגע דומה.:
