בעיות שינה אצל ילדים

השפעות של בעיות השינה

קשיים הקשורים לשינה בילדים הם מקור תדיר לשאלות ודאגה מההורים. לשינה לא מספיקה או מופרעת יש השפעה שלילית על אספקטים רבים של בריאות פיזית ומנטלית, ובייחוד על השליטה על התנהגות, קשב ורגשות (Dahl, 1998). הפרעות שינה גורמות לעייפות קשיים בהרדמות ויקיצות מרובות עלולים לגרום לעייפות יומית ובעקבותיה לקשיי ריכוז ולמידה ולהפרעות במצב הרוח עד כדי דיכאון (Zorick, 1994 אצל פילר ואחרים, 1996). ישנן עדויות רבות לקשר הדו סטרי בין שינה וקשיים התנהגותיים או רגשיים. ילדים עם בעיות התנהגותיות, רגשיות ופסיכיאטריות מראים שיעורים גבוהים יותר של בעיות וסימפטומים הקשורים לשינה. מחקרים מדווחים על תדירות גבוהה יותר של בעיות שינה בילדים עם ADHD (7,8) , חרדה ודיכאון (9,10), אוטיזם ותסמונת טורט וכן בילדים עם קשיים התנהגותיים ורגשיים (13-15). ילדים שסבלו מבעיות שינה מוקדמות ועקביות הראו בעיות רגשיות והתנהגותיות בילדות המאוחרת יותר (16-18). עשויות להיות טעויות באבחנה בשל חפיפה של סימפטומים בין הפרעות שינה והפרעות רגשיות/ התנהגותיות. בעשור האחרון התגלה כי הפרעות שינה בגיל הינקות הן מהסיבות השכיחות ביותר לעיכוב בהתפתחות הפסיכו-מוטורית (פילר ואחרים, 1996).

בעיות שינה בילדות המוקדמת נמצאו כקשורות לבעיות התנהגות אחרות. Richman (1981 אצל Sadeh, 1996) מצא כי בבני שנה עד שנתיים, בעיות השינה קושרו לבעיות אכילה ולכשירות פיזית נמוכה יותר.
יש חוקרי שינה הטוענים כי דפוסי השינה של הילוד יכולים לנבא את התפתחותו המאוחרת ואף להצביע על אפשרות של פגמים נוירולוגים מסוימים.

יש עדויות לחשיבות שנת החלום, שנת REM, בזכירה ובלמידה (Konner & Worthman, 1980 אצל פילר ואחרים, 1996).

ההורים עשויים לפתח תחושה שלילית של מזג הילד בעקבות בעיית השינה (Mosko, McKenna, Dickel & Hunt, 1993 אצל פילר ואחרים, 1996). ההורים עצמם סובלים ממצב כפוי של חוסר שינה, וכתוצאה מכך הם עלולים לסבול מעצבנות יתר, רגזון, אלימות והפרעות רגשיות (פילר ואחרים, 1996).
לא נמצא קשר ישיר בין הפרעות בשנת החלום לבין ליקויי למידה או עיכוב בהתפתחות. הורמון הגדילה מופרש בצמוד לשלבים 3,4 של השינה העמוקה (Kryer, Roth & Carskadam, 1994 אצל פילר ואחרים, 1996).

דילוג לתוכן