הרבה פעמים העבודה הטיפולית מתמקדת ביחסים בין ההורים לתינוק. ההתערבויות יכולות להיות ברמת היחסים או האינדווידואלים.
מתי קיימת בעיה ביחסים בין הורים וילדים?
הפרעות ביחסים בין ההורה לילד מאופיינות בתפיסות, גישות, התנהגויות ורגשות של ההורה, הילד או שניהם שגורמים לאינטראקציות מופרעות.
העוצמה, התכיפות והמשך ינחו האם לאפיין את הבעיה כהפרעה.
3 אספקטים של יחסים שקובעים האם זו בעיה או הפרעה:
האיכות ההתנהגותית של האינטראקציה: ההתנהגות של הילד, של ההורה או של שניהם נפגעת. רגישות או חוסר רגישות לסימני התינוק, תגובתיות מתואמת או לא, ויסות, ניתנות לניבוי, האיכות של הבניית ותיווך המציאות הן התנהגויות הוריות שתורמות לאיכות האינטראקציה. הימנעות, חוסר תגובתיות, התנגדות הן התנהגויות שתינוקות יכולים להביא לאינטראקציה, וכן זה יכול לבוא לידי ביטוי באיחור התפתחותי.
הטון האפקטיבי: רגש שלילי או חרד/לחוץ (עוינות, כעס, אי שקט) של כל חלק בדיאדה. הדאגה כאן היא התפקיד הלא מווסת של רגש עוצמתי וחוסר הודאות של מה צפוי לקרות הלאה כשרגש חזק מופיע.
המעורבות הפסיכולוגית: ממוקד בגישות ובתפיסות ההוריות של הילד (בפרשנויות של התנהגות הילד). הדימוי של היחסים הטיפולים של ההורה מתפתח מחוויות העבר ביחסי הילדות המוקדמים, ומשפיע על מה שאפשר לצפות ביחסים. ההורה עשוי לפרש באופן לא נכון התנהגויות מסוימות של הילד כדורשניות, שליליות ומתקיפות.
